מַתְנִי: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְּסַיִיף וְלֹא בְּקֶשֶׁת וְלֹא בִּתְרִיס וְלֹא בְּאַלָּה וְלֹא בְּרוֹמַח, וְאִם יָצָא חַיָּיב חַטָּאת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: "תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ."
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, וְלֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה!'"
בעצם בחרתי לצטט היום את המשנה עצמה.
המשנה מדברת על חפצים שאסור ללבוש בשבת, כאשר אין עירוב תחומין.
לדעתי יש כאן שימוש יפה מאוד בפסוק מספר ישעיהו כדי לדבר על משהו שקשור לאורח החיים היומיומי.
שאלה למחשבה:
כיצד נוכל אנחנו לעשות שימוש יומיומי באותו הפסוק, המדבר על אחרית הימים?
