שבת קה - על כעס ועל עבודה זרה

וְהָתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם חִילְפָא בַּר אַגְרָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:

הַמְקָרֵע בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ, 

וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, 

שֶׁכָּךְ אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ 

וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ 

עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה 

וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד

שאלות למחשבה:

אילו עוד מעשים מעידים על כעס קיצוני?

מהי עבודה זרה בימינו?

שבת פח - למי מגיעה התורה?

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: 

"בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ?" 

אָמַר לָהֶן: "לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא." 

אָמְרוּ לְפָנָיו: "חֶמְודָּה גְּנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם? 

מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ? 

ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם!"

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: "הַחְזֵיר לָהֶן תְּשׁוּבָה!" 

אָמַר לְפָנָיו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִתְיָירֵא אֲנִי שֶׁמָּא יִשְׂרְפוּנִי בַּהֶבֶל שֶׁבְּפִיהֶם!" 

אָמַר לוֹ: "אֱחוֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי, וַחֲזוֹר לָהֶן תְּשׁוּבָה! 

שֶׁנֶּאֱמַר: "מְאַחֵז פְּנֵי כִּסֵּא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ, וְאָמַר רַבִּי נַחוּם: "מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׂ שַׁדַּי מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ וַעֲנָנוֹ עָלָיו!""" 

אָמַר לְפָנָיו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תּוֹרָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי, מָה כְּתִיב בָּהּ? 'אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם?'" 

אָמַר לָהֶן: "לְמִצְרַיִם  יְרַדְתֶּם? לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם? תּוֹרָה לָמָּה תְּהֵא לָכֶם?! 

שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים'? בֵּין הַגּוֹיִם אַתֶּם שְׁרוּיִין? שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה?! 

שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ'? כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת?! 

שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? 'לֹא תִשָּׂא'? מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם?! 

שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ'? אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם?! 

שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? 'לֹא תִּרְצָח, לֹא תִּנְאָף, לֹא תִּגְנֹב'? קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם?! יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם?!" 

מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא! 

שֶׁנֶּאֱמַר: 'ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ''! 

וְאִילּוּ תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם לָא כְּתִיב! 

מִיָּד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נַעֲשָׂה לוֹ אוֹהֵב, וּמָסַר לוֹ דָּבָר, 

שֶׁנֶּאֱמַר: 'עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם'. 

בִּשְׂכַר שֶׁקְּרָאוּךְ אָדָם, לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת!

שבת סג - לא יישא גוי אל גוי חרב

מַתְנִי: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְּסַיִיף וְלֹא בְּקֶשֶׁת וְלֹא בִּתְרִיס וְלֹא בְּאַלָּה וְלֹא בְּרוֹמַח, וְאִם יָצָא חַיָּיב חַטָּאת. 

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: "תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ." 

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, וְלֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה!'"

בעצם בחרתי לצטט היום את המשנה עצמה. 

המשנה מדברת על חפצים שאסור ללבוש בשבת, כאשר אין עירוב תחומין.

לדעתי יש כאן שימוש יפה מאוד בפסוק מספר ישעיהו כדי לדבר על משהו שקשור לאורח החיים היומיומי.

שאלה למחשבה:

כיצד נוכל אנחנו לעשות שימוש יומיומי באותו הפסוק, המדבר על אחרית הימים?

שבת נג - נס גדול או נס קטן?

תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ וְהִנִּיחָה בֵּן לִינַק וְלֹא הָיָה לוֹ שְׂכַר מְנִיקָה לִיתֵּן. 

וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְנִפְתְּחוּ לוֹ דַּדִּין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה וְהֵנִיק אֶת בְּנוֹ.

אָמַר רַב יוֹסֵף בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל אָדָם זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס כָּזֶה. 

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַדְּרַבָּה כַּמָּה גָּרוּעַ אָדָם זֶה שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לוֹ סִדְרֵי בְרֵאשִׁית. 

אָמַר רַב יְהוּדָה בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ עָלָיו סִדְרֵי בְרֵאשִׁית. 

שאלות למחשבה:

האם האיש הוא טוב או גרוע?

מה הקשר בין הנס הזה, ובין הלילה הזה, ערב 72 שנה לעצמאות ישראל?

שבת לא - שמאי הלל וגיור

תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי.

אָמַר לוֹ: "כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ לָכֶם?"

אָמַר לוֹ: "שְׁתַּיִם: תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה." 

אָמַר לוֹ: "שֶׁבִּכְתָב אֲנִי מַאֲמִינְךָ, וְשֶׁבְּעַל פֶּה אֵינִי מַאֲמִינְךָ. גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב." 

גָּעַר בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּנְזִיפָה. 

בָּא לִפְנֵי הִלֵּל. גַּיְירֵיהּ. 

יוֹמָא קַמָּא אֲמַר לֵיהּ: "א"ב ג"ד." לִמְחַר אֲפֵיךְ לֵיהּ. למחרת הפך הלל את סדר האותיות. 

אֲמַר לֵיהּ: "וְהָא אֶתְמוֹל לָא אֲמַרְתְּ לִי הָכִי?" 

אֲמַר לֵיהּ: "לָאו עֲלַי דִּידִי קָא סָמְכַתְּ, דְּעַל פֶּה נָמֵי סְמוֹךְ עֲלַי." כלומר גם על תורה שבעל פה סמוך עלי.

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. 

אָמַר לוֹ: "גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת".

דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. 

בָּא לִפְנֵי הִלֵּל גַּיְירֵיהּ. 

אָמַר לוֹ: "דַּעֲלָךְ סְנֵי, לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד. זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ. וְאִידַּךְ פֵּירוּשַׁהּ הוּא זִיל גְּמוֹר."

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְשָׁמַע קוֹל סוֹפֵר שֶׁהָיָה אוֹמֵר וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד. 

אָמַר: "הַלָּלוּ לְמִי?" 

אָמְרוּ לוֹ: "לְכֹהֵן גָּדוֹל." 

אָמַר אוֹתוֹ גּוֹי בְּעַצְמוֹ: "אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּיר, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּשִׂימוּנִי כֹּהֵן גָּדוֹל." 

בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: "גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּשִׂימֵנִי כֹּהֵן גָּדוֹל." 

דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. 

בָּא לִפְנֵי הִלֵּל גַּיְירֵיהּ. 

אָמַר לוֹ: "כְּלוּם מַעֲמִידִין מֶלֶךְ אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ טַכְסִיסֵי מַלְכוּת? לֵךְ לְמוֹד טַכְסִיסֵי מַלְכוּת." 

הָלַךְ וְקָרָא, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ 'וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת,' 

אָמַר לֵיהּ: "מִקְרָא זֶה עַל מִי נֶאֱמַר?" 

אָמַר לוֹ: "אֲפִילּוּ עַל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל." 

נָשָׂא אוֹתוֹ גֵּר קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמַה יִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁאֲהָבָם קְרָא לָהֶם בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל, כְּתִיב עֲלֵיהֶם 'וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת' גֵּר הַקַּל שֶׁבָּא בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! 

בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: "כְּלוּם רָאוּי אֲנִי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל? וַהֲלֹא כְּתִיב בַּתּוֹרָה 'וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת"'? 

בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, אָמַר לוֹ: "עַנְוְותָן הִלֵּל, יָנוּחוּ לְךָ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ, שֶׁקֵּרַבְתַּנִי תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה!" 

לְיָמִים נִזְדַּוְּוגוּ שְׁלָשְׁתָּן לִמְקוֹם אֶחָד אָמְרוּ: "קַפְּדָנוּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי בִּקְּשָׁה לְטוֹרְדֵנוּ מִן הָעוֹלָם, עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל הִלֵּל קֵרְבַתְנוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה!"

שאלות למחשבה:

מדוע כמעט כולם אומרים שהם מבית הלל, ולא מבית שמאי?

מה צריך לעשות על מנת להיות תלמיד אמתי של הלל?

שבת כח - התחש המקראי

כמו שקורה לפעמים בתלמוד, הדיון על התחש מתחיל במקום אחד, אחרי כן חכמי התלמוד עוברים לדבר על נושא אחר, ואז הם חוזרים לתחש.  במקרה שני חלקי הדיון נמצאים בדף שלנו. מסכת שבת דף כח'.

הדיון מתחיל כך:

אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ טָמֵא הָיָה אוֹ טָהוֹר הָיָה? 

אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ תְּנֵינָא לֹא הוּכְשְׁרוּ לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד. 

.מֵתִיב רַבִּי אַבָּא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי מִכְסָאוֹת הָיוּ אֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים וְאֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת תְּחָשִׁים

נראה שלמרות הארמית הדיון די ברור. התחש היה טהור! בעמוד ב' ממשיך הדיון:

מִי גְּמִירִי מַאי הָוֵי עֲלֵהּ דְּתַחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה? 

אָמַר רַבִּי אִלָּעָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיָה וְלֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה הוּא אִם מִין בְּהֵמָה הוּא וְקֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ 

וּלְפִי שָׁעָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לְמֹשֶׁה וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מִשְׁכָּן וְנִגְנַז מִדְּקָאָמַר קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ שְׁמַע מִינַּהּ טָהוֹר

ניתן למצוא עוד פרטים על התחש בויקיפדיה העברית.

שבת דף כא - מהי חנוכה

זוהי עובדה מעניינת שבסדר מועד במשנה ובתלמודים יש מסכתות לכל החגים מלבד חנוכה. 

יש התייחסויות שונות לחנוכה בתלמוד, אבל העיקרית היא בדף שלנו במסכת שבת.

בדף מספרים על מצוות הדלקת הנר לפי בית שמאי ובית הלל, ואז אומרים:

"מַאי חֲנוּכָּה? - כלומר מדוע מדליקים נרות בחנוכה?

דְּתָנוּ רַבָּנַן בְּכ"ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן - 

שציינו החכמים במגילת תענית שיש חג של שמונה ימים שלא סופדים בו ולא מתענים בו.

שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְווֹנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה."

לנו יש ידע רב על החשמונאים ההיסטוריים, ועל נצחונותיהם הצבאיים, למשל בויקיפדיה.

שאלות למחשבה:

מדוע אין מסכת חנוכה בתלמוד?

מדוע חז"ל אינם מזכירים את הנצחונות הצבאיים של החשמונאים?

מהו האיזון הנכון בין ניצחון חומרי צבאי ובין נצחון רוחני?

שבת דף יג - מגילת תענית ומניין הצרות

על פי פרופסור מאיר בר אילן: "מגילת תענית היא ספר קטן בו רשומים תאריכי שלושים וחמישה יום בשנה בהם אין להתענות, ובחלקם גם אין לספוד. ספר זה היה ידוע לתנאים ואף מצוטט במשנה."

את המאמר המלא ניתן למצוא כאן.

עוד על מגילת תענית ניתן למצוא בויקיפדיה.

בדף שלנו כתוב:

"תָּנוּ רַבָּנַן: 'מִי כָּתַב מְגִילַּת תַּעֲנִית?' 

אָמְרוּ: 'חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת.' 

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל" 'אַף אָנוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה שֶׁאִם בָּאנוּ לִכְתּוֹב אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין.'"

שטיינזלץ מפרש כך:

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא ביחס למגילת תענית שהיא רשימת ימי אבל שנקבעו כזכרון של צרות שאירעו בהם לישראל, או של ימי גאולה שנקבעו שמחה לדורות: מי כתב את מגילת תענית? — מגילה זו נכתבה על ידי חנניה בן חזקיה (בן גרון) וסיעתו שהיו מחבבין את זכרון הצרות והצלת ישראל מהן.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף אנו מחבבין את זכרון הצרות שנצלו מהם, אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב את כל הימים מסוג זה אין אנו מספיקין, שהרי מרובות הן הצרות שהיו לישראל בכל דור ותקופה, ובכל יום יש מאורע הראוי לזכרון.

שאלות למחשבה:

1) לו היינו כותבין את הצרות של ימינו במגילת תענית, מה היינו כותבים?

2) או שאולי עדיף לא לכתוב מגילת תענית מודרנית כלל?

3) מה ניתן לללמוד מתוך הברייתא שציטטנו על היחס של חז"ל לחשמונאים (שכן מגילת תענית כוללת בעיקר מועדים של החשמונאים שחלקם אינם מוכרים לנו כלל)?

נ.ב., פרופ' ורד נעם, כלת פרס ישראל המיועדת, פרסמה בשנת תשס"ד מהדורה מדעית של מגילת תענית. 

מהמעט שקראתי ממה שהיא כתבה בנושא, נשמע לי ספר מרתק!

שבת דף ו - ארבע רשויות השבת

רוב הדיון התלמודי עוסק בהלכה.

הלכה כלומר איך ראוי לאדם יהודי המקפיד על שמירת מצוות לנהוג.

אני אדם יהודי, אבל לא שומר מצוות. 

בכל זאת, אני חושב שיש דיונים הלכתיים שהם מרתקים.

חלק מהדיונים ההלכתיים הם גם מרתקים וגם סבוכים. 

למשל, רוב הדיונים בעשרות העמודים הראשונים של מסכת שבת.

עיקר הדיונים, לפחות עד דף ו' עוסקים בהוצאה מרשות לרשות, שהיא אסורה בשבת.

כך למשל מותר להעביר עשרה פילים מצד אחד של החדר לצד השני, אבל אסור להוציא אפילו פיל אחד מחוץ לחדר אל רשות הרבים.

בדף שלנו התלמוד אומר:

"תָּנוּ רַבָּנַן אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת לַשַּׁבָּת: 

רְשׁוּת הַיָּחִיד 

וּרְשׁוּת הָרַבִּים 

וְכַרְמְלִית 

וּמְקוֹם פְּטוּר. 

וְאֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד? 

חָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וְכֵן גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה זוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה. 

וְאֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים? 

סְרַטְיָא וּפְלַטְיָא גְּדוֹלָה וּמְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשִׁין זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה 

אֵין מוֹצִיאִין רְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים זוֹ 

וְאֵין מַכְנִיסִין מֵרְשׁוּת הָרַבִּים זוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ."

כלומר בית מגודר הוא רשות היחיד גמורה, ורחוב ראשי הוא רשות הרבים גמורה.

יותר פרטים על החלוקה לרשויות ואיך היא עובדת ניתן למצוא בויקיפדיה.

שאלות למחשבה:

איך החלוקה בין רשות היחיד לרשות הרבים משתנה בעולם שלנו?

איך החלוקה ההלכתית לרשויות נותנת לנו כלים למחשבה ולמעשה בעולם שבו אנו חיים?

ברכות דף סד - תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם

נדמה שרק אתמול התחלנו את הסבב הנוכחי של דף יומי, והנה כבר מסתיימת מסכת ברכות. 

מחר נתחיל את מסכת שבת שבסדר מועד.

וכך מסתיימת מסכת ברכות בתלמוד הבבלי:

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, 

שֶׁנֶּאֱמַר וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. 

אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ, אֶלָּא בּוֹנָיִךְ." 

"שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל." 

"יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ." 

"לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ, לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ." 

"ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם."

שאלות:
האם תלמידי חכמים אכן מרבים שלום בעולם?
איזה סוג של לימוד מרבה שלום בעולם?

ברכות דף סא -השועל החכם הטיפש

תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה.

בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. 

אָמַר לוֹ: "עֲקִיבָא, אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת?" 

אָמַר לוֹ: "אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה -
לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. 

אָמַר לָהֶם: 'מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים?' 

אָמְרוּ לוֹ: 'מִפְּנֵי רְשָׁתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם.' 

אָמַר לָהֶם: 'רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם כְּשֵׁם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי עִם אֲבוֹתֵיכֶם?' 

אָמְרוּ לוֹ: 'אַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת, לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה, אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה! 

וּמָה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִין? בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!' 

אַף אֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ,

כָּךְ אִם אָנוּ הוֹלְכִים וּמְבַטְּלִים מִמֶּנָּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!" 

אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁתְּפָסוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים,
וְתָפְסוּ לְפַפּוּס בֶּן יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. 

אָמַר לוֹ: "פַּפּוּס, מִי הֲבִיאֲךָ לְכָאן?" 

אָמַר לוֹ: "אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה! אוֹי לוֹ לְפַפּוּס שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים!"

והפעם רק שאלה אחת למחשבה:

חברי כמה מפלגות יכולים להשתמש במשל הזה לטובתם, וכיצד?

ברכות דף נה - שבחיו של בצלאל

לפעמים התלמוד מדבר בעברית כה פשוטה וקלה, שאין צורך (כמעט) בפרשנות. הוספתי לאגדה הבאה רק כמה סימני פיסוק:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: "אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִים בַּצִּבּוּר; שֶׁנֶּאֱמַר רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל. 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: 'מֹשֶׁה הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל?' 

אָמַר לוֹ: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנַי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.'

אָמַר לוֹ: 'אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ, אֱמוֹר לָהֶם!' 

הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: 'הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל?' 

אָמְרוּ לוֹ: 'אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הוּא הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!'" 

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן בְּצַלְאֵל: "עַל שֵׁם חׇכְמָתוֹ נִקְרָא. 

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: 'לֵךְ אֱמוֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים.' 

הָלַךְ מֹשֶׁה וְהָפַךְ וְאָמַר לוֹ: 'עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן.' 

אָמַר לוֹ: 'מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים. וְאַתָּה אוֹמֵר עֲשֵׂה לִי אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן? כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים?' 

אָמַר לוֹ: 'שֶׁמָּא בְּצֵל אֵל הָיִיתָ? וְיָדַעְתָּ!'"

בחירות מוצלחות לכולנו!

ברכות דף נא -כעסה של ילתא

רב אחא אומר שאת כוס יין הברכה שעליה מברכים בברכת המזון יש לשגר לכל בני הבית, ובפרט כך שגם האשה תתברך בה: 

אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי קְרָאָה כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ כִּי הֵיכִי דְּלָא נַיסַּח דַּעְתֵּיהּ מִינֵּיהּ וּמְשַׁגְּרוֹ לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ בְּמַתָּנָה כִּי הֵיכִי דְּתִתְבָּרַךְ דְּבֵיתְהוּ.

ומייד אחרי כן מספר לנו התלמוד על עולא, אמורא ארץ ישראלי שמגיע לביתם של רב נחמן וילתא אשתו, ומברך בביתם את ברכת המזון, ומעביר את הכוס לרב נחמן:

עוּלָּא אִקְּלַע לְבֵי רַב נַחְמָן כְּרֵיךְ רִיפְתָּא בָּרֵיךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא יְהַב לֵיהּ כָּסָא דְּבִרְכְּתָא לְרַב נַחְמָן. 

רב נחמן מבקש מעולא להעביר את הכוס גם לילתא, אבל עולא מסרב, ומסביר שאין בכך צורך שכן פרי הבטן תלוי רק בברכה שמקבל הגבר על פי הפסוק:

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לִישַׁדַּר מָר כָּסָא דְבִרְכְּתָא לְיַלְתָּא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ פְּרִי בִטְנָהּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא פְּרִי בִטְנְךָ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ פְּרִי בִטְנָהּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא פְּרִי בִטְנְךָ.

ילתא שומעת את הפירוש הזה, עולה למרתף היין ובכעס שוברת ארבע מאות חביות של יין:

אַדְּהָכִי שְׁמַעָה יַלְתָּא קָמָה בְּזִיהֲרָא וְעַלַּת לְבֵי חַמְרָא וּתְבַרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְחַמְרָא. 

רב נחמן מציע לעולא לשגר לילתא כוס של ברכה, ועולא משגר לילתא מסר שכל היין הוא של ברכה:

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן נְשַׁדַּר לַהּ מָר כָּסָא אַחֲרִינָא שְׁלַח לַהּ כֹּל הַאי נַבְגָּא דְּבִרְכְּתָא הִיא. 

ילתא משיבה לעולא כי מן הסוחרים יוצאות מלים ומן הסמרטוטים יוצאות כנים:

שְׁלַחָה לֵיהּ מִמְּהַדּוּרֵי מִילֵּי וּמִסְּמַרְטוּטֵי כַּלְמֵי.

לדעתי יש כמה שאלות שניתן לשאול כאן:

מדוע עולא סירב לשלוח כוס של ברכה לילתא?

מדוע בעצם ילתא כל-כך כועסת?

מדוע החכמים לא מחשיבים את הכעס של ילתא לעבודה זרה?

מה המשמעות של התשובה הסופית של ילתא?

מה הייתה כוונת כותבי התלמוד כשהביאו לנו את הסיפור על ילתא?

לקריאה נוספת:

פרופסור רוחמה וייס מן ההיברו יוניון קולג' כתבה ספר שלם על ילתא.

ואידך זיל גמור

גם אם נכתוב רק על חלק מדפי התלמוד,

וגם אם בכל דף נבחר לדון רק בחלק מן הדף,

עדיין לא נמצה את הנושא כמעט אף פעם.

ננסה להשאיר שאלות למחשבה.

מותר רק חלק

בדף אחד של התלמוד אפשר למצוא בדרך כלל כמה דיונים, וכמה אגדות.

לא חייבים ללמוד הכל.

הרבה פעמים נבחר רק בחלק מן הדף.

כמעט תמיד.