ברכות דף נה - שבחיו של בצלאל

לפעמים התלמוד מדבר בעברית כה פשוטה וקלה, שאין צורך (כמעט) בפרשנות. הוספתי לאגדה הבאה רק כמה סימני פיסוק:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: "אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִים בַּצִּבּוּר; שֶׁנֶּאֱמַר רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל. 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: 'מֹשֶׁה הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל?' 

אָמַר לוֹ: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנַי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.'

אָמַר לוֹ: 'אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ, אֱמוֹר לָהֶם!' 

הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: 'הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל?' 

אָמְרוּ לוֹ: 'אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הוּא הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!'" 

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן בְּצַלְאֵל: "עַל שֵׁם חׇכְמָתוֹ נִקְרָא. 

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: 'לֵךְ אֱמוֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים.' 

הָלַךְ מֹשֶׁה וְהָפַךְ וְאָמַר לוֹ: 'עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן.' 

אָמַר לוֹ: 'מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים. וְאַתָּה אוֹמֵר עֲשֵׂה לִי אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן? כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים?' 

אָמַר לוֹ: 'שֶׁמָּא בְּצֵל אֵל הָיִיתָ? וְיָדַעְתָּ!'"

בחירות מוצלחות לכולנו!

ברכות דף נא -כעסה של ילתא

רב אחא אומר שאת כוס יין הברכה שעליה מברכים בברכת המזון יש לשגר לכל בני הבית, ובפרט כך שגם האשה תתברך בה: 

אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי קְרָאָה כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ כִּי הֵיכִי דְּלָא נַיסַּח דַּעְתֵּיהּ מִינֵּיהּ וּמְשַׁגְּרוֹ לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ בְּמַתָּנָה כִּי הֵיכִי דְּתִתְבָּרַךְ דְּבֵיתְהוּ.

ומייד אחרי כן מספר לנו התלמוד על עולא, אמורא ארץ ישראלי שמגיע לביתם של רב נחמן וילתא אשתו, ומברך בביתם את ברכת המזון, ומעביר את הכוס לרב נחמן:

עוּלָּא אִקְּלַע לְבֵי רַב נַחְמָן כְּרֵיךְ רִיפְתָּא בָּרֵיךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא יְהַב לֵיהּ כָּסָא דְּבִרְכְּתָא לְרַב נַחְמָן. 

רב נחמן מבקש מעולא להעביר את הכוס גם לילתא, אבל עולא מסרב, ומסביר שאין בכך צורך שכן פרי הבטן תלוי רק בברכה שמקבל הגבר על פי הפסוק:

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לִישַׁדַּר מָר כָּסָא דְבִרְכְּתָא לְיַלְתָּא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ פְּרִי בִטְנָהּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא פְּרִי בִטְנְךָ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ פְּרִי בִטְנָהּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא פְּרִי בִטְנְךָ.

ילתא שומעת את הפירוש הזה, עולה למרתף היין ובכעס שוברת ארבע מאות חביות של יין:

אַדְּהָכִי שְׁמַעָה יַלְתָּא קָמָה בְּזִיהֲרָא וְעַלַּת לְבֵי חַמְרָא וּתְבַרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְחַמְרָא. 

רב נחמן מציע לעולא לשגר לילתא כוס של ברכה, ועולא משגר לילתא מסר שכל היין הוא של ברכה:

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן נְשַׁדַּר לַהּ מָר כָּסָא אַחֲרִינָא שְׁלַח לַהּ כֹּל הַאי נַבְגָּא דְּבִרְכְּתָא הִיא. 

ילתא משיבה לעולא כי מן הסוחרים יוצאות מלים ומן הסמרטוטים יוצאות כנים:

שְׁלַחָה לֵיהּ מִמְּהַדּוּרֵי מִילֵּי וּמִסְּמַרְטוּטֵי כַּלְמֵי.

לדעתי יש כמה שאלות שניתן לשאול כאן:

מדוע עולא סירב לשלוח כוס של ברכה לילתא?

מדוע בעצם ילתא כל-כך כועסת?

מדוע החכמים לא מחשיבים את הכעס של ילתא לעבודה זרה?

מה המשמעות של התשובה הסופית של ילתא?

מה הייתה כוונת כותבי התלמוד כשהביאו לנו את הסיפור על ילתא?

לקריאה נוספת:

פרופסור רוחמה וייס מן ההיברו יוניון קולג' כתבה ספר שלם על ילתא.

ואידך זיל גמור

גם אם נכתוב רק על חלק מדפי התלמוד,

וגם אם בכל דף נבחר לדון רק בחלק מן הדף,

עדיין לא נמצה את הנושא כמעט אף פעם.

ננסה להשאיר שאלות למחשבה.

מותר רק חלק

בדף אחד של התלמוד אפשר למצוא בדרך כלל כמה דיונים, וכמה אגדות.

לא חייבים ללמוד הכל.

הרבה פעמים נבחר רק בחלק מן הדף.

כמעט תמיד.

הדף היומי נותן את הביט

התלמוד הוא ספר מורכב מאוד.

הוא רב משמעי.

הוא ארוך.

הוא תמציתי.

הוא אסוציאטיבי.

הדף היומי נותן את הביט.

אנחנו נישאר בביט.

אולי לא נפרסם בכל דף יומי, אבל נפרסם רק על הדף היומי.