רב אחא אומר שאת כוס יין הברכה שעליה מברכים בברכת המזון יש לשגר לכל בני הבית, ובפרט כך שגם האשה תתברך בה:
אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי קְרָאָה כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ כִּי הֵיכִי דְּלָא נַיסַּח דַּעְתֵּיהּ מִינֵּיהּ וּמְשַׁגְּרוֹ לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ בְּמַתָּנָה כִּי הֵיכִי דְּתִתְבָּרַךְ דְּבֵיתְהוּ.
ומייד אחרי כן מספר לנו התלמוד על עולא, אמורא ארץ ישראלי שמגיע לביתם של רב נחמן וילתא אשתו, ומברך בביתם את ברכת המזון, ומעביר את הכוס לרב נחמן:
עוּלָּא אִקְּלַע לְבֵי רַב נַחְמָן כְּרֵיךְ רִיפְתָּא בָּרֵיךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא יְהַב לֵיהּ כָּסָא דְּבִרְכְּתָא לְרַב נַחְמָן.
רב נחמן מבקש מעולא להעביר את הכוס גם לילתא, אבל עולא מסרב, ומסביר שאין בכך צורך שכן פרי הבטן תלוי רק בברכה שמקבל הגבר על פי הפסוק:
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לִישַׁדַּר מָר כָּסָא דְבִרְכְּתָא לְיַלְתָּא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ פְּרִי בִטְנָהּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא פְּרִי בִטְנְךָ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ פְּרִי בִטְנָהּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא פְּרִי בִטְנְךָ.
ילתא שומעת את הפירוש הזה, עולה למרתף היין ובכעס שוברת ארבע מאות חביות של יין:
אַדְּהָכִי שְׁמַעָה יַלְתָּא קָמָה בְּזִיהֲרָא וְעַלַּת לְבֵי חַמְרָא וּתְבַרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְחַמְרָא.
רב נחמן מציע לעולא לשגר לילתא כוס של ברכה, ועולא משגר לילתא מסר שכל היין הוא של ברכה:
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן נְשַׁדַּר לַהּ מָר כָּסָא אַחֲרִינָא שְׁלַח לַהּ כֹּל הַאי נַבְגָּא דְּבִרְכְּתָא הִיא.
ילתא משיבה לעולא כי מן הסוחרים יוצאות מלים ומן הסמרטוטים יוצאות כנים:
שְׁלַחָה לֵיהּ מִמְּהַדּוּרֵי מִילֵּי וּמִסְּמַרְטוּטֵי כַּלְמֵי.
לדעתי יש כמה שאלות שניתן לשאול כאן:
מדוע עולא סירב לשלוח כוס של ברכה לילתא?
מדוע בעצם ילתא כל-כך כועסת?
מדוע החכמים לא מחשיבים את הכעס של ילתא לעבודה זרה?
מה המשמעות של התשובה הסופית של ילתא?
מה הייתה כוונת כותבי התלמוד כשהביאו לנו את הסיפור על ילתא?
לקריאה נוספת:
פרופסור רוחמה וייס מן ההיברו יוניון קולג' כתבה ספר שלם על ילתא.
וואו, זה מרתק!!! אני לא מבינה איך לא הכרתי את הסיפור הזה קודם! אני חושבת שעולא לקח את הדברים מבחינה טכנית ולא הבין את התרומה של האישה לילודה, שזה קצת אירוני ומאוד מסוג'ניסטי, ואני לגמרי מבינה את הכעס של ילתא על כך שלא מחשיבים אותה ומתעלמים מהנס שהגוף הנשי יכול לעשות ומכך שהאישה היא זאת שסוחבת את התינוק וכואבת בלידה.
השבמחקנשמע לי מהתשובה של ילתא דהיא לא מתפייסת מהדברים ורואה חשיבות רבה יותר במעשים, ולא עוזר שיגידו לה כל מיני מילות פיוס כל עוד לא ישתפו אותה בברכה של היין בארוחה ויראו במעשים שהיא מוערכת.
אני רואה פה דמות פמיניסטית מעוררת השראה ואני ממש מתרגשת לשמוע עליה לראשונה. תודה רבה על שיתוף הסיפור המיוחד הזה!!!
אם לא הכרת, אני שמח שאת מכירה עכשיו!
מחק