על פי פרופסור מאיר בר אילן: "מגילת תענית היא ספר קטן בו רשומים תאריכי שלושים וחמישה יום בשנה בהם אין להתענות, ובחלקם גם אין לספוד. ספר זה היה ידוע לתנאים ואף מצוטט במשנה."
את המאמר המלא ניתן למצוא כאן.
עוד על מגילת תענית ניתן למצוא בויקיפדיה.
בדף שלנו כתוב:
"תָּנוּ רַבָּנַן: 'מִי כָּתַב מְגִילַּת תַּעֲנִית?'
אָמְרוּ: 'חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת.'
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל" 'אַף אָנוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה שֶׁאִם בָּאנוּ לִכְתּוֹב אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין.'"
שטיינזלץ מפרש כך:
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא ביחס למגילת תענית שהיא רשימת ימי אבל שנקבעו כזכרון של צרות שאירעו בהם לישראל, או של ימי גאולה שנקבעו שמחה לדורות: מי כתב את מגילת תענית? — מגילה זו נכתבה על ידי חנניה בן חזקיה (בן גרון) וסיעתו שהיו מחבבין את זכרון הצרות והצלת ישראל מהן.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף אנו מחבבין את זכרון הצרות שנצלו מהם, אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב את כל הימים מסוג זה אין אנו מספיקין, שהרי מרובות הן הצרות שהיו לישראל בכל דור ותקופה, ובכל יום יש מאורע הראוי לזכרון.
שאלות למחשבה:
1) לו היינו כותבין את הצרות של ימינו במגילת תענית, מה היינו כותבים?
2) או שאולי עדיף לא לכתוב מגילת תענית מודרנית כלל?
3) מה ניתן לללמוד מתוך הברייתא שציטטנו על היחס של חז"ל לחשמונאים (שכן מגילת תענית כוללת בעיקר מועדים של החשמונאים שחלקם אינם מוכרים לנו כלל)?
נ.ב., פרופ' ורד נעם, כלת פרס ישראל המיועדת, פרסמה בשנת תשס"ד מהדורה מדעית של מגילת תענית.
מהמעט שקראתי ממה שהיא כתבה בנושא, נשמע לי ספר מרתק!
נראה לי שבכל דור נותנים משמעות לדברים שמעבירים את המסר שרוצים להעביר לחברה. אצלינו יש מספר ימים חדשים שהם ימי עצב או ימי שמחה לאומיים גם כן.
השבמחק